כיצד קנביס רפואי מסייע לחולי איידס

מחלת האיידס היא מחלה חשוכת מרפה הגורמת לכשל חיסוני. חולי איידס, סובלים מפעילות מוגבלת ביותר של מערכת החיסון, ולכן מועדים לזיהומים רבים.

מכיוון שמערכת החיסון של חולי האיידס לא פועלת כראוי, הם מפתחים מחלות שונות שלרוב לא משפיעות בצורה משמעותית על אנשים בריאים: זיהומים פטריתיים, מחלות נגיפיות שונות, שחפת ומחלות נוספות. בסופו של דבר, המחלות האלה יכולות לגרום למוות אצל חולי האיידס, אשר גופם לא מצליח להתמודד עם הזיהום כהלכה.

מחלת האיידס מועברת בדרך כלל ביחסי מין, אשר במהלכם הנגיף מועבר מאדם לאדם בזמן ערבוב הפרשות הגוף. כמו כן, דקירה ממחטים נגועות יכולה גם כן לגרום להעברת הנגיף, ולכן הוא מופיע בשכיחות גבוהה יחסית אצל משתמשי סמים.

לאחר ההדבקה, האנשים הופכים לנשאים של נגיף ה-HIV, מצב היכול להימשך שנים רבות. בשלב זה, הנגיף נמצא בגופם אך אינו גורם להופעת סימפטומים, ולכן באמצעות שימוש בתרופות ניתן לשלוט בקצב התרבות הנגיף ולמנוע את המעבר לשלב הבא של המחלה. לאחר מספר שנים, הנגיף גורם לפגיעה קשה ביותר במערכת החיסון ולמחלת האיידס. במידה ומטפלים במחלה עוד בשלב המוקדם, בו מדובר ב-HIV בלבד, בריאותם של המטופלים יחסית נשמרת, והגעתם למצב של איידס אינה ברורה. לעומת זאת, חוסר היענות לטיפול גורמת להפיכת המחלה לאיידס ולהשלכות של המצב החדש.

הטיפול באיידס

מכיוון שאין טיפול המביא להעלמת נגיף ה-HIV מהגוף, הטיפול באיידס מתבסס על שליטה ברפילקציית הנגיף ומניעת המעבר מנשאות HIV לחולי איידס. במילים אחרות, לאחר שאדם מאובחן כנשא של HIV, הוא מתחיל בטיפול שמטרתו לשלוט ברמת הנגיף בדם על מנת למנוע את מעבר המחלה לשלב האיידס.

בשלב של נשאות ה-HIV אין כאמור סימפטומים, והאנשים מתפקדים כרגיל, ועל ידי שימוש נכון בתרופות ניתן לחיות שנים רבות ואף למות בשיבה טובה עם הנגיף בדם. קיימות מספר תרופות לטיפול במחלת האיידס, כולן תרופות אנטי-ויראליות אשר מחסלות את הנגיף ומונעות ממנו להגיע לרמות גבוהות ומסוכנות.

יש לציין שהשימוש בתרופות חייב להיעשות בצורה מוקפדת, ועל המטופלים להתמודד עם תופעות לוואי רבות לאורך שנים ארוכות. התרופות החשובות לטיפול במחלה הן NNRTI (non nucleoside reverse transcriptase inhibitor) , NRTI (nucleoside reverse transcriptase inhibitors), PI (Protease inhibitors) ותרופות נוספות, אשר התפקיד של כולן הוא למנוע את תהליך ההתרבות של נגיף ה-HIV בדרכים שונות.

הטיפול באיידס ניתן בדרך כלל בקוקטייל של מספר תרופות, במטרה להשיג אפקטיביות מירבית, ולמנוע באופן כמעט מושלם את התרבות הנגיף ואת המעבר מנשאות למחלה.

תופעות הלוואי המופיעות לאחר השימוש בתרופות קשות בדרך כלל, וכוללות בחילה והקאות, קוצר נשימה, פריחה, דלדול עצמות ופגיעה במפרקים, ולכן במקרים רבים קשה מאוד למטופלים להתמודד עם הטיפול בצורה טובה. במהלך הטיפול, מבצעים אחת לתקופה מסויימת מעקב אחר העומס הנגיפי ורמת CD4, אשר בעזרתם ניתן להעריך את חומרת המחלה, התגובה לטיפול ולהחליט האם להמשיך באותו הטיפול או שיש צורך לשנות אותו.

קנאביס וטיפול באיידס

שימוש בקנביס ידוע כמועיל במחלות כרוניות רבות, ומחקרים שונים הראו שגם בקרב חולי איידס שימוש בקנביס רפואי מסייע מאוד להתמודדות עם המחלה. תומכי השימוש בקנביס רפואי אצל חולי איידס טוענים שהשימוש בקנביס מסייע להתמודדות המטופלים עם תופעות הלוואי השונות של הטיפול (ובעיקר הבחילות, הכאב ואבדן התיאבון) ובכך משפרת את היענות המטופלים לטיפול.

ללא היענות טובה, ובמידה והמטופלים לא מקפידים ליטול את התרופות בצורה מסודרת ומוקפדת, הטיפול לא יעזור ורמת הנגיפים בדם תעלה. השימוש במריחואנה גורם לשיפור התיאבון, מקל על תופעות של חרדה ולחץ נפשי, משפר את השינה בלילה ומקל באופן משמעותי על הבחילות וההקאות מהן סובלים המטופלים.

כמו כן, לעומת תרופות אחרות אשר יכולות לטפל נקודתית בתופעות הלוואי, קנביס רפואי מספק הקלה מהירה מאוד על הסימנים, ומסייע בהרגשה הכללית. יש לציין שמלבד היתרונות של המריחואנה אצל חולי איידס, כיום עדיין לא ידועה באופן מובהק השפעתה של המריחואנה על מערכת החיסון, וחוקרים רבים מתחבטים בשאלה האם שימוש בקנביס גורם להחלשת מערכת החיסון בחולי איידס או שהוא בטוח לשימוש. ולכן, כיום רופאים רבים ימליצו להשתמש בקנביס הרפואי באופן ממוקד ולתקופות קצרות, ולא לעשות זאת באופן קבוע ולאורך זמן בדומה למחלות כרוניות אחרות.