טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית, כלומר מחלה בה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הגוף עצמו. במקרה של טרשת נפוצה התקיפה היא על המיאלין- הקרום שעוטף את תאי העצב במח.
הפגיעה במיאלין משאירה את העצבים חשופים, והמסרים החשמליים העוברים בהם אינם מוגנים. כך היא משפיעה על היכולת של המוח לתקשר עם חלקים אחרים של הגוף, וכך נוצר מגוון רחב של סימפטומים שרובם מהווים פגיעות בלתי הפיכות.
הסימפטומים של הטרשת תלויים באיזורים במח בהם נפגעו העצבים. במקרים חמורים, הפגיעה תראה בכל הגוף, ובמקרים אחרים יתבטאו רק חלק מהסימפטומים:
- חולשה או שיתוק: הגפיים – כולן או חלקן, נעשות חלשות, חסרות תחושה או משותקות.
- פגיעה בריאה: הטרשת יכולה להוביל לשינויים מהירים בראיה, ועד לעיוורון בעין אחת או בשתיהן. גם כאשר מאור העיניים נשמר, עשויים החולים לחוש כאב בהנעת העיניים עקב דלקות, או לראות מטושטש או כפול.
- כאבים: עשויים להופיע כאבים או תחושת עקצוץ בכל מיני איזורים בגוף, ללא גירוי חיצוני.
- פגיעה ביציבות ובקאורדינציה, עד כדי חוסר יכולת ללכת.
- עייפות כרונית וסחרחורת.
טרשת נפוצה יותר בקרב נשים, ופורצת בדרך כלל בגילאי 20-40. יש במחלה מרכיב גנטי, וכן יש מחלות וירליות שונות שנמצא שיש להן השפעה על התפתחות המחלה. עדיין לא יודע מהו הגורם למחלה (מידע נוסף – הגורמים לטרשת )
טיפול בטרשת נפוצה
טרשת היא מחלה חשוכת מרפא. משום שמדובר במחלה אוטואימונית, אין דרך למנוע מהמערכת החיסונית לתקוף את הגוף מבלי לפגוע בה בצורה הרסנית. לכן, הטיפול במחלה מורכב מטיפול בהתקפים של התקפות על המיאלין, וניסיון למנוע את ההתקפים הללו.
כאשר מתקיים התקף, הטיפול ניתן בבית חולים על ידי עירוי מנות גדולות של סטרואידים. הסטרואידים מפסיקים את ההתקף, ועוצרים את הפגיעה במיאלין. על מנת למנוע את ההתקפים, ולהקל את הסימפטומים של המחלה בין ההתקפים, עושים שימוש תרופות, חלק מהתרופות פועלות על עיקרון של החלשת המערכת החיסונית, מבלי לפגוע בתפקודה באיזורים אחרים, תרופות אחרות מהוות תחליף למיאלין מול ההתקפות של המערכת החיסונית.
ברב המקרים, הפעולה המדוייקת של התרופה אינה ידועה. התרופות הנפוצות ביותר הן האוונקס, האינטרפרון בטא, והקופקסון של חברת טבע הישראלית.
בנוסף, יש להתייחס לנזקים שעושה המחלה. בדרך כלל הנזקים שנגרמים כתוצאה מהתקף הם נזקים בלתי הפיכים. יחד עם זאת, ישנם טיפולים שיכולים להקל את הסימפטומים להעלות את רמת התפקוד ולשפר את איכות החיים של החולים. הטיפולים כוללים ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה והתאמת אמצעי עזר (כמו כסא גלגלים).
טיפולים אלה באים לסייע לחולה להמשיך בתפקוד נורמאלי ככל האפשר, מלמדים כיצד להתמודד עם קשיים ועם פגיעות מצטברות ביכולות. הידרותרפיה עוזרת בשיפור היציבה, קלינאות תקשורת עוזרת במקרים של פגיעה בדיבור. כן יש מקום לטיפול רגשי או פסיכיאטרי, על מנת להפחית את הדיכאון, המתח או החרדה האופיינים במקרה של אבחון טרשת.
טיפול בטרשת באמצעות קנביס רפואי
שאלת השימוש בקנאביס רפואי במקרים של טרשת נפוצה היא שאלה מורכבת, שכן לקנאביס יתרונות וחסרונות במצב זה.
היתרון של צריכת קנאביס הוא הקלה על סימפטומים של המחלה. אחד הסימפטומים הנפוצים הוא עוויתות, התכווצויות וניוון של השרירים. שימוש קבוע בקנאביס גורם להרפיה של השרירים ובהקלה של העוויתות. הקלה זו משמעותית ביותר, שכן היא מאפשרת לחלק מהחולים לחזור ללכת, להשתמש בשרירים בצורה טובה יותר, ואפילו לישון בלילה (ללא כאב). הכאבים בגוף שאופייניים למחלה גם הם נעלמים כתוצאה משימוש בקנאביס.
מצד שני, ברור שקנאביס אינו יכול להחליף את התרופות הקונבנציונאליות לטיפול בטרשת נפוצה. הוא לא דוחה התקפים (כפי שעושות התרופות), לא מונע אותם, ולא עוצר אותם (כפי שעושים הסטרואידים). בנוסף על כך, לקנאביס עצמו יש השלכות בעייתיות על חולי הטרשת הנפוצה. ראשית, רבים מהחולים מדווחים שהמריחואנה גורמת להם לסחרחורת ולפגיעה נוספת בחשיבה. מריחואנה גורמת לפגיעה קלה ביכולות קוגניטיביות אצל כל אחד שצורך אותה, אך אצל חולי טרשת הפגיעה הזו משמעותית יותר, שכן המחלה עצמה עשוייה לגרום לכשלים בחשיבה, איטיות וקשיי ריכוז.
משרד הבריאות מאשר שימוש בקנאביס רפואי לחולי טרשת נפוצה, אך יש לבחון את התאמת הטיפול בכל מקרה לגופו, ולוודא שיתרונותיו עולים על חסרונותיו.