דיכאון הינה מחלת נפש מקבוצת הפרעות מצב הרוח. זוהי אחת המחלות השכיחות ביותר בעולם המערבי, היא נפוצה יותר אצל נשים, אך מופיעה גם אצל גברים, בכל גיל ושלב בחיים.
דיכאון מתאפיין בראש ובראשונה בתחושה סובייקטיבית של דיספוריה או עצבות. אנשים מדוכאים מרגישים שרע להם, שאין שום דבר שיכול לשמח אותם או לעודד אותם. הם נוטים לסגת בתפקודיהם – קודם כל התפקודים החברתיים, ואחר כך גם תפקודים אחרים, וחלקם מגיעים אפילו למצב של חוסר תפקוד מוחלט.
דברים שעניינו אותם בעבר כבר לא מעניינים אותם ולא משמחים אותם. הם מתרחקים מחברים, מתחביבים ומדברים שנהגו לעשות בשעות הפנאי. הדיכאון משפיע פעמים רבות גם באופן פיזיולוגי, כך שנפגעת השינה (חלק מהחולים לא מצליחים לישון כלל, חלק לא נרדמים, וחלק מתעוררים פעמים רבות במשך הלילה. חולים אחרים פשוט ישנים כל היום), וכן נפגע התיאבון (אצל חלק מהחולים אין בכלל תיאבון, וחלק אחר מנסה לשפר את מצב הרוח באמצעות אכילה אינסופית שאינה עוזרת).
אנשים בדיכאון מאופיינים במחשבות (קוגניציות) הקשורות למצבם העצוב. המחשבות נוטות להיות כוללניות ("כולם שונאים אותי", "אני לא טוב בשום דבר"), להתמקד בעבר ולא בעתיד, ולהתייחס באופן ביקורתי לעצמי. כמו כן, פעמים רבות מופיעות מחשבות על מוות, מחשבות אובדניות של ממש שעשויות לכלול גם תכנונים וגם, למרבה הצער, ניסיונות אובדניים.
טיפול בדיכאון
קיים מגוון רחב של טיפולים בדיכאון, ויש צורך להתאים את הטיפול – או את שילוב הטיפולים, לכל חולה על פי מאפייניו, נטיותיו ורצונותיו. ראשית, קיימת האפשרות של טיפול בתרופות פסיכיאטריות אנטי-דיכאוניות. הפרוזק, למשל, נחשבת לאחת מהמצאות המשמעותיות ביותר במאה שנה האחרונה. היא הפכה לתרופה נפוצה ביותר, הנרשמת גם על ידי רופא משפחה, ונטילת על ידי אחוז גבוה ביותר בקרב האוכלוסייה.
הפרוזק וקרובות המשפחה שלה נחשבות לתרופות יעילות יחסית, הן משפרות את מצב הרוח, גורמות למעט תופעות לוואי, אינן מסוכנות ואינן יקרות. יחד עם זאת, בקרב אנשי המקצוע מקובל להתייחס לטיפול התרופתי כטיפול נלווה להתעמקות רגשית. על מנת לא להיות תלוי בפרוזק לתמיד, מומלץ לחולי הדיכאון לטפל בעצמם גם באמצעות טיפול פסיכותרפיותי מסוג כלשהו.
גם כאן המגוון הוא רחב. החל בטיפול פסיכולוגי דינאמי ארוך טווח, בו בוחנים המטפל והמטופל את נפשו של המטופל, מחפשים את הגורמים בהיסטוריה שלו שהביאו אותו למצבו הדיכאוני ומנסים להבין אותם. דרך טיפולים ממוקדים יותר, ולעיתים גם קצרי טווח יותר כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמטרתו לשנות את הקוגניציות השליליות המאפיינות את הדיכאון, וכלה בטיפולים הבעתיים שונים כמו טיפול ביצירה או פסיכו-דרמה.
המחקרים מראים שכל הטיפולים הללו מאופיינים ביצירת קשר משמעותי בין המטפל למטופל, ונראה שקשר זה הוא המשמעותי ביותר בהצלחת הטיפול בדיכאון.
שימוש בקאנביס רפואי לטיפול בדיכאון
לעיתים, הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי לא עוזר, או לא עוזר מספיק. ישנם חולים אשר מטופלים במגוון של תרופות, בליווי פסיכותרפיה, ועדיין לא מגיעים למצב בו הם מרגישים טוב מספיק על מנת להצליח לתפקד, אפילו במידת מה.
במקרים אחרים, המטופלים מרגישים שהטיפול התרופתי הקונבנציונאלי גורם להם לתופעות לוואי שמקשות עליהם (למרות שבאופן יחסי, לתרופות מהדור החדש יש מעט תופעות לוואי). ועם זאת, ישנם רבים שמדווחים על כך שיש משהו שבכל זאת מצליח להקל עליהם – שימוש במריחואנה.
מדובר באנשים שמשתמשים במריחואנה (באופן לא חוקי), אפילו לפני שאובחנו כסובלים מדיכאון, וגילו שכאשר הם תחת השפעת הסם הם מרגישים טוב יותר, במצב רוח מרומם יותר גם בהשוואה לזמנים שהם תחת השפעת התרופות.
ובאמת, נראה שלמריחואנה ישנה השפעה כלשהי על מנגנונים הקשורים למצב הרוח. גם ללא דיכאון הרי השימוש בה משפר את מצב הרוח. אך חשוב לדעת שעדיין אין מחקרים שמאשרים את יעילותו של הקנביס בטיפול בדיכאון. גם הטבה זמנית במצב הרוח אינה נחשבת בהכרח לטיפול יעיל. על פי החוק והתקנות של משרד הבריאות, דיכאון אינו נמצא בהתוויה המאפשרת טיפול בקנביס רפואי (בניגוד לטיפול בכאבים כרונים, למשל ומחלות אחרות).
יחד עם זאת, כאשר טיפולים קונבנציונאליים אינם עוזרים, וכאשר המטופל מגיע עם המלצות של מטפלים ופסיכיאטרים, ישנה אפשרות להגיש בקשה חריגה לאישור השימוש בקנביס רפואי, והועדה המקצועית דנה בכל פנייה לגופה.
אולי יעניין אותך גם:
עמותת הקנאביס הרפואי בישראל: מה הן מטרותיה? וכיצד היא מקדמת אותן?